אחרי הפרק  הקודם, בו פרטנר לא ידעו לתת שרות, וגרמו לכל לקוח להגיע פעמיים למרכזי השרות שלהם, שמרוחקים למדי מכל אזור מגורים, הם הפנימו את מה שאמרתי לכל נציג שרות שלהם בכל פעם שמסרתי את הIMATE שלי לתיקון (וזה קרה המון) והתחילו לאחרונה לאפשר ללקוחות למסור מכשירים בכל נקודה של אורנג' בכל קניון. אכן, זו זכות לתת שרות.

והפעם, שוב מסרתי מכשיר לתיקון. את הE71 שקיבלתי מהעבודה. בעקבות הפיטוסיאדה האחרונה, חלק מהמקשים הפסיקו לתפקד. קורה. בכ"ז, מכשיר עדין. בסיום תהליך המסירה קיבלתי מכשיר חלופי, הנה הוא:

כן, מכשיר שאפילו לא תומך בטקסט חזוי (T9) בכתיבת הודעות טקסט. המכשיר הכי פשוט שאורנג' הצליחו למצוא במחסנים ולהדביק עליו את המדבקה של 'מכשיר חליפי'.

במקום להבין שלקוח שמוסר טלפון כמו ה-E71 הוא כנראה לקוח שמוכן להשקיע על מכשיר מתקדם, שמשלם כל חודש לא מעט גם על חבילת גלישה ואפשר לנסות לשכנע אותו לשדרג למכשיר חדש יותר. אולי ה E72, אולי הwave החדש של סמסונג, אולי אפילו לאייפון 4 שבדיוק התחילו לשווק בחברה, הם מדגימים לי למשך 6 ימים את המכשיר הכי מעפאן שיש להם להציע.

מה מונע מהם לשחרר כמה עשרות מכשירים חדשים, כאלו שביום ההחזרה, כשיביאו לי את המכשיר המתוקן, אני אגיד, עזבו אתכם, תשלחו לי אחד חדש כמו החלופי הזה ששיחקתי בו שבוע.

אבל למה זה טוב, זה לא שהם מרוויחים משהו כשלקוח משדרג.

אה כן, וכל זה בלי לדבר על עולם התוכן שחיכה לי במכשיר החלופי שקיבלתי עם עשרות הודעות נכנסות ויוצאות של הלקוחה הקודמת.  'ערה' זו באמת רק הקדמה.

לפני זמן מה קיבלתי הודעת דואל באיזו רשימה שאני מכותב עליה שאמרה כך:

למשרה מלאה (פלוס) דרוש/ה חיית אינטרנט אינטליגנטית, מישהו שרק סיים לימודי תקשורת או מחפש להיכנס לתחום, מכיר את כל נבכי הרשת (פורומים, בלוגים ורשתות חברתיות) כגולש. העבודה מרמת החי"ל.

שלא תהיה טעות, מדובר בחברה גדולה למדי, מהמוכרות בארץ, שמחפשת מישהו עם פרופסיה. אדם שצבר נסיון וידע בתחום הפעילות הזה ברשת. לא מדובר בסתם מישהו שמכיר את האייקון בצורת האות e שמכניס אותו לרשת. הם מחפשים מישהו שיודע ליצור תוכן, שמבין בגולשים ובמה שמעניין אותם. שידע לקדם את תחומי העיסוק של אותה חברה ברשת בלי לפגוע בגולשים ובלי להעליב אותם.

עבור הידע הזה, עבור הנסיון הזה, עבור משרה מלאה (פלוס) של 5 ימים בשבוע – 10 שעות ביום הם מוכנים לשלם את הסכום המופרז של 4,500 ש"ח לחודש. הם מדברים שם, כמו בהרבה מקומות אחרים בעולם התקשורת, ולא רק בו, על כוחות השוק, שאם לא תבוא אתה יבוא אחר, רעב יותר, ויסכים לעבוד בשכר הזה. אני מאמין שהצעה שכזו מבזה לא רק את הפונים אלא גם את המציעה. חברה שכזו, שעיקר עיסוקה הוא בתחום התרבות, שמהווה אבן יסוד בחיי היום-יום של רבים מאזרחי ישראל לא יכולה להרשות לעצמה התנהלות שכזו, שמשלמת פחות משכר המינימום לשעהבמיוחד עבור עבודה מקצועית. תקראו לי תמים. אני סירבתי להצעה. שמישהו אחר יכנע לכוחות השוק. או שהחברה תיכנע להם לשם שינוי.

אבל זו לא הסיבה שהתכנסנו כאן.
כשמחפשים בגוגל "האח הגדול" כל העמוד הראשון של התוצאות מוביל רק לדברים שקשורים להפקה הרדודה של קשת וארז טל. כאב מודאג להשכלת ילדיו, הייתי מעדיף שכשהם יגגלו "האח הגדול" הם ימצאו במקום הראשון את הערך הויקיפדי של המונח, השאוב מהספר 1984 של ג'ורג' אורוול (למרות שהם עדיין לא נולדו באותה שנה).

ויה מאזינה ברקע.

מה לעשות, כך זה כאשר על הכבישים מסתובבות מעל למיליון וחצי מכוניות. למעשה, הסיכוי שמאחורי יש ניידת כלשהי הוא ממש אפסי. כמעט לא קיים.

ושוב, רשות לאומית (כמו במקרה הרשות למלחמה בסמים) נתפסת בקמפיין שגוי עובדתית, ועם כל הרצון הטוב מבזבזת משאבים יקרי ערך על נסיונות שכנוע עקרים.

תנו למשטרה עוד ניידות (כדי שהנתון יתקרב למציאות), תתמקדו בהסברה בקרב בני נוער ונהגים צעירים, תעשו מחקרים על איכות הכבישים ותאלצו את מע"צ (החדשה, בטח החדשה, רק התשתית ישנה) לתקן את אלפי הליקויים בכבישים. רק אל תבואו לנו בעוד קמפיין הפחדה מנותק מהמציאות.

גילוי נאות: הח"מ מתנדב במתנ"א מעת לעת

מצ"ב האריזה:

וכולם ביחד, קן לי טוליבודי בודאצ'יו.

עדכון:

מסתבר שולנטינה חסן (כך קוראים לה) הגיעה גם לשלבים מאוחרים יותר. או שסתם הביאו אותה כגימיק משעשע.

[ויה צפניה]

ככל שהסרטון התקדם חילחלה בי מחשבה. למה לא לשלוח כל עיתונאי, במיוחד את אלה שאוהבים לזרוע בנו פחד רק עם טון הדיבור שלהם, נוסח רוני דניאל ומשה נוסבאום, למשימה עיתונאית שכזו.
הצרחות שלה הן כלום ליד מה שהם יספקו.
אח"כ שידברו על צבא ובטחון.

[ויה הקולקטיב]

הכיתוב המצורף אומר (אם קשה לכם לקרוא בקטן) שהחברה הקבלנית סגרה את החוף ושכרה חברת אבטחה שמנעה את כניסת הרוחצים שהגיעו לחוף בסופ"ש. קולות המחאה היו רפים.

שלא יובן לא נכון, אני בעד התגייסות של התקשורת לנושאים ירוקים, אבל אם אפשר רק לדייק בעובדות? בסוף השבוע שעבר באתי עם הילדים, החוף היה מלא. למרות שהיה קריר למדי, בא עם ישראל בהמוניו לחוף המאוים. בשישי האחרון ראיתי את השמש בשמים ובלי לחשוב פעמיים ארזתי את הילדים ואודרוב לחוף. הנה:

לא סגור ולא נעליים. יכול להיות שאכן בשבת, כשבא הצלם של ידיעות, הים היה סגור. האמת שזה מה שיקרה אם חלילה המאבק יכשל. לכל המאות שהגיעו בסופ"ש לחוף ושחו במים או סתם ישבו על החוף עם גיטרות ודרבוקות או עם חכות – הדברים נראו אחרת.

למתעניינים, יש שלל דברים שאפשר לעשות כדי לעזור למחאה.

להזדעזע, להתעדכן, לחתום, לחתום, להפגין.

אולי זה כי אני רואה רק עכשיו את "מרחק נגיעה" בשידור החוזר.

ושיהיה ברור, אני עשיתי את האילוסטרציה הזו, לא טמקא. ויש עוד אחת עם תמונה אחרת באותו סגנון.

היא פשוט נוסעת לחו"ל והיא צריכה לקחת איתה מסמכים שהיא קיבלה לג'ימייל.

כן, לקח לי כמה דקות להסביר לה שגם מהאינטרנט באוניברסיטאות בארה"ב אפשר לגשת למסמכים שנמצאים בג'ימייל שלה.

אלוהים, למה אין קורס שימושי מחשב למי שכבר הוציא את תואר הדוקטורט שלו?